לווייתנים ופילים מציבים בפנינו שונות ביולוגית מרשימה. אלה יונקים גדולים, שהצלחתם האקולוגית ברורה. המאמר מציג תזה חדשנית של מדענים, הסותרת את הגישה המסורתית, שלפיה הפילים (שהם יבשתיים) והלווייתנים (שהם ימיים) מעידים על התפתחות מנוגדת בעליל. צילומי פילים: נדב לוי

המשותף והשונה
לפילים ולראשתנים, כמו גם ללווייתנים אחרים בעלי אורח-חיים דומה, אין היסטוריה אבולוציונית משותפת, אך ניכרים ביניהם קווי דמיון. לכן הוצע שאין כאן צירוף מקרים; ואכן, הלווייתנים הם ענקי המדיום הימי, והפילים - ענקי המדיום היבשתי.

זיכרון
בעלי-חיים אינטליגנטים נהנים בחייהם המשותפים מן המידע הנאגר בזכרונם של חברי קבוצה מבוגרים. אצל הפילים יש חשיבות מיוחדת לנקבה המבוגרת ביותר, האוצרת בזכרונה את שטח המחיה וידע על מקורות המים. עיקר התועלת בשנים צחיחות, שכן היא זוכרת את מיקומם של בורות המים המזדמנים, ומובילה למקורות המזון העונתיים בקרבתם. מכאן מעמדה החשוב. הדבר נלמד באזורים הצחיחים ביותר בנמיביה שבאפריקה, שם משתרע תחום המחיה על פני כ8,500- קילומטרים רבועים, ולעתים מגיעים הפילים לבורות המים רק אחת לארבע שנים.
גם לראשתנים יש הכרה מעמיקה של הסביבה: בשנות אל-ניניו* חמות מהרגיל, כאשר המזון בקרבת איי גלפגוס מועט, ממהרים הראשתנים לנוע בהחלטיות לאתרי מזון, המרוחקים אלפי קילומטרים משם. המידע על כל אלה נצבר אצל הנקבות המבוגרות, המובילות את החבורה.
היחסים המתפתחים והקשר עם המנהיגה בחברות יציבות מגבירים את יכולתם להתמודד עם שינויים סביבתיים, מפחיתים את תמותת המינים ומאריכים את תוחלת החיים: משך ההשקעה ההורית מתארך, תמותת התינוקות מצטמצמת, והסיכוי להישרדותם עולה. תוחלת חיים ארוכה ופוריות נמוכה מובילות לחיזוק קשרי הפרטים ולהגברת הצורך בחברתיות.

משמאל: לווייתנים ראשתנים - יחידה משפחתית, נקבות וצאצאים. (מתוך:  Weilgart, American Scientist, 84, 1996)

גודל גוף
בשני המינים מסייע גוף גדול להתגונן מטריפה, להגדיל את טווחי הנדידה, ולהקטין את סיכוני אובדן מקורות המזון. מוח מפותח יותר מוביל לחיי חברה עשירים ומורכבים יותר, הנתמכים בתקשורת מוכשרת יותר.
היכולת לשלוף מנבכי הזיכרון מידע עתיק-יומין על קיומם של מקורות מים נשכחים, נדירים או חיוניים בשנים צחיחות (בפילים) ומקורות מזון משתנים (בלווייתנים) מחזקת את יכולת השליטה על שטחי מחיה ושוטטות; שלל המדדים האלה מקטינים את סיכוני התמותה עקב בעיות בלתי צפויות בסביבה בלתי-יציבה.

חברת הנקבות בפילים ובלווייתנים
אצל הפילים מבוסס הארגון החברתי על "יחידות קשר" משפחתיות בהנהגת הנקבה המבוגרת מכולן, שהיא לרוב גם הדומיננטית. ביחידה כזו נכללות כעשר נקבות קרובות-משפחה עם צאצאיהן, והן נשארות כנראה כל ימי חייהן בחברת הנקבות המקורית שבה נולדו. חברות הקבוצה נודדות, מהגרות, אוכלות, שותות ונחות בחברותא. הן משנות את מיקומן ואת התנהגותן באותו זמן בצורה מתואמת מפליאה. כאשר אחת מהן משמיעה קריאת כיוון כלשהי, מפסיקות האחרות את פעילותן ומאזינות. חברות הקבוצה מריחות, נוגעות ומתחככות זו בזו, ממששות זו את זו, מגינות אלה על אלה, מחפשות יחד מזון, ומשחקות עם צאצאיהן הקרובים ועם קרובי משפחתן. כמו באריות, שכיח גם בחברת הפילים אימוץ, ופיל תינוק יכול לינוק מאם אחרת או סבתא, כאשר לאמו אין די חלב עבורו.
כשליש מהזמן מבלה משפחה אחת עם משפחה אחרת או יותר מאחת. לעתים מכילות "קבוצות הקשר" בין שתיים לארבע משפחות, המשתפות פעולה ומחפשות מזון יחד בטווח מצטבר של קילומטרים רבים, ולעתים שוהות יחד כמה שבועות. כשהן נפרדות והולכות כל אחת לדרכה, הן מברכות זו את זו בהתנהגות חיזור וקרבה, הראויות לתשומת-לב בשל הפגנת החיבה ההדדית והרגשות המתלווים לפרידה או לחידוש קשר.
כדאי להתבונן בהתנהגות פילים בשביה, בפילים מאולפים המשמשים כבהמות עבודה בשעת עבודתם, או באורח-חייהם של פילים חופשיים בבית-גידולם הטבעי. כל תנועה מחושבת - בין אם זו תנועה לתלישת עשב, לרחיצת המזון בטרם אכילה או לתלישת ענף או לנענועו של עץ, ובין אם נזקק הפיל לעזרת בני מינו או שהצליח להפיל עץ לבדו למטרותיו ו/או כ"התנהגות מוסחת", כלשונם של אתולוגים (חוקרי התנהגות בעלי-חיים).
התנהגות חברתית דומה לפילים נמצאה תחילה בלווייתני הראשתן. בקרבת איי גלפגוס זוהו יותר מ1,500- פרטים, הנבדלים בדגם הזנב, מבנהו וצורתו. המעקב אחרי האוכלוסייה גילה שגם נקבות הלווייתנים יוצרות יחידות חברתיות קבועות, ובכל אחת מהן נמנים כתריסר פרטים. שתיים או יותר מהקבוצות המשפחתיות הללו עשויות לנוע יחד בים במשך ימים אחדים ולפעול כקבוצה מאורגנת ומגובשת.
כיום מוכרות כמה חברות לווייתנים, המונהגות על-ידי האם (הנקבה): (הלווייתן) הקטלן (Orcinus orca) (באנגלית: killer whale), המצוי בצפון האוקיינוס השקט; הלווייתן קצר-הסנפיר  (Globicephala) (Macrorhynchus - short-finned pilot whale), הנפוץ באוקיינוסים האטלנטי והשקט; הלווייתן ארוך-הסנפיר (Globicephala melas - long-finned pilot whale), המצוי באוקיינוס האטלנטי. ללווייתן הראשתן, שתפוצתו נרחבת באוקיינוסים השקט, האטלנטי וההודי, יש שתי אוכלוסיות שונות: האחת בצפון האוקיינוס השקט ובצפון האוקיינוס האטלנטי ובאנטארקטיקה; והשנייה - בשלושת האוקיינוסים (השקט, האטלנטי וההודי). אומדן האוכלוסיות של כל אחד מהמינים הוא בין אלפים בודדים עד ל17,000-.

עזרה הדדית
אצל פילים ולווייתנים קיימות דוגמאות רבות להתנהגות הורית של שיתוף-פעולה. כך רואים לעתים קרובות קבוצת פילים, שחברותיה ממתינות בסבלנות עד שאחד הצאצאים ינוח את פרק הזמן הדרוש לו בין המעבר מאתר שתייה לאזורי האכילה, ולהפך, בטרם ימשיכו הלאה. אם אחד מצעירי הקבוצה משמיע קולות מצוקה, מגיבים שאר חברי הקבוצה באופן מיידי בקריאות ובריצה חפוזה לעברו.
 שתי הקבוצות מסתדרות במבנה קבוצתי מאורגן להפליא שנועד להגן על הצאצאים, ובשתיהן מנסים הפרטים הבוגרים לטפל, ואף להזיז ממקומם ולהרים פרטים פצועים. לוכדי לווייתנים (whalers) וציידי פילים בלתי-חוקיים (poachers) ניצלו קשר עמוק זה בהשתמשם בצורה מכוונת בצלצל או ברובה כדי לפגוע בפרט צעיר ולהביאו להשמעת קולות מצוקה, וכך להשתמש בו כ"פיתיון" (bait), המקרב אליו את חברי הקבוצה הבוגרים: הפרטים הבוגרים אינם מודעים לכך, שאם יחושו לעזרתו ייכנסו בעל-כורחם למלכודת שנטמנה להם. אם אחת מנקבות הלווייתנים נלכדת בצלצל, ינסו חברות הקבוצה שלה לשבור או לפרק את הצלצל בנשיכות.
לעתים נזעקות קבוצות שלמות של לווייתנים להיחלץ לעזרה לנוכח קריאות מצוקה של אחד הפרטים בקבוצה, שטעה בכיוון או עלה על שרטון - לרוב בקרבת איים. רבים מהם מנסים אז לעלות אל החוף ומתים. תופעה זו, שכונתה גם "התאבדות המונית" או "החפה", נגרמת מכך שהמנסים לעזור מסתבכים בעצמם ומתים, שכן אינם יכולים לשוב על עקבותיהם (סנפיריהם) אל האוקיינוס הפתוח.

תקשורת וקשר משפחתי
מאז תחילת שנות השמונים של המאה שעברה נבחן הקשר המשפחתי בחברת הפילים בכמה טיפוסי תקשורת אופייניים: מגע, מישוש או נגיעה (touch), ריח (smell), ראייה ,(sight) ובעיקר טיפוסים שונים של קולות (sounds). אצל הפילים עוסקים מרבית המחקרים בתקשורת סייסמית, העוברת בין הפרטים על-ידי אותות תת-שמעיים (אינפראסוניים). מעבר האותות נעשה בעקבות תנודות שמקורן בקרקע או באוויר.
הפילים משמיעים קולות שונים: מנמוכים ובינוניים - עד לקולות בתדרים גבוהים. הפילים שואגים (roar), נוחרים (snort), נאנקים ביללות (bellow), מחרחרים (groan), צורחים (scream) ותוקעים בחצוצרות על-ידי החדק (trumpet). קולות התרועה חשובים במיוחד בשעת התרגשות, בהפתעה, כאיום לקראת התקפה, וכאשר אחד הפרטים התרחק יותר מדי מחבריו. הקול השכיח ביותר מיוצר בפארינקס (חלל הפה או התארכות עצם הגרון) ומכונה "רעם מתגלגל" (tummy rumble). הוא עשוי לעבור עד למרחק של כקילומטר אחד, ונועד לאזהרה או לקראת מגע עם פילים אחרים. ביער סבוך מועברות נהימות נמוכות ((growls. התקשורת התת-שמעית בפילים התגלתה לראשונה בשנת 1982 אצל פילים אסייאתיים בשביה, ולאחר מכן - אצל פילים אפריקניים בשביה ובטבע. תחילה בחנו החוקרים תגובתיות ורגישות של הפילים לגירויים מפתיעים ובלתי-חזויים מראש. הפילים הגיבו בעמידה מתוחה ובזקיפת אוזניים מכוונת (freezing).
התקשורת התת-שמעית, ההאזנה לה והנסיונות להבינה הם נושאים מרתקים וחדשים במחקר המדעי, ואינם קשורים לקולותיהם האחרים. הקולות הנמוכים פוענחו כ"שפת פילים"; הם מסבירים את יכולת התגובה המהירה של פילים העסוקים באכילה - ולפתע מזדקפים כאילו על-פי אות סמוי, עוברים לתצפית, ולאחר מכן נעים הלאה. מסרי הפילים נועדו לשמור על קשר בין הפרטים בגלל חשיבות המגע בין חברי הקבוצה, ועובדה היא שחברי הקבוצה אינם נוהגים להתרחק אלה מאלה יותר מ20- מטרים ממרכז הקבוצה. הקולות האינפראסוניים עוברים כמה קילומטרים, ונמצא קשר ברור בין זקיפת האוזניים, השמעת הקולות, קליטתם, הריצה או ההליכה לכיוון המשמיע, והתגובה המכוונת לעברו של הקול הנסתר.
לאחר שהתברר שנקבה מיוחמת יכולה להזדווג בהצלחה עם זכר אחד או עם זכרים אחדים, גילו שהפילה נוהגת להשמיע שירי חיזור בתדרים נמוכים. שירת הפילה עשויה להימשך כמחצית השעה, ובמהלכה מתקבצים אליה זכרים משוטטים ממרחק קילומטרים אחדים. תקשורת תת-שמעית וריח מסייעים במפגשי רבייה, ומשמשים לבדיקת המצב החברתי בפגישות "מה נשמע", "מה שלומך", המלווים בהרחה הדדית וחיכוך חדקי הפילים זה בזה.
הזכרים מאתרים את הנקבות המיוחמות בשלושת הימים העיקריים לייחום שלהן. לרוב מדובר בזכרים הדומיננטיים, המועדפים על-ידי הנקבות המיוחמות העדפה מוחלטת באותם ימים. אין ספק שהן משמיעות את מסריהן כדי להסתייע בהם למצוא את הזכרים.
חקר המסרים העלה שתפקידם העיקרי  של אחדים מטיפוסי הקולות החזקים ביותר הוא כנראה להכריז על מצב הרבייה אצל זכרים ואצל נקבות כאחד. המרכיב החזק ביותר בקולות הנמוכים הללו קשור בהפקת תגובות ישירות לקריאות מפילים, המרוחקים כארבעה קילומטרים מהמשמיע. אחד המסרים שפוענחו היה בתגובה למסר אחר שהועבר (contact answer), ופירושו "אנו בסדר" (we're OK). משפט הציווי "בוא נלך" let's go)) עשוי לעתים להישמע פעמיים, כדי להבין איזו דרך לבחור ומהו הכיוון הרצוי להתקדם בו. הוא מושמע רק בין פילים הקשורים מאוד זה לזה, מראה על קואורדינציה וקומוניקציה בין חברי משפחה ו"קבוצות קשר", ומחזיק אותם יחד במרחק של כשני קילומטרים אלה מאלה. בכמה מקרים נוספים נמשכו הוויכוחים והשיחות ביחס להחלטה לצעוד הלאה לאחר שיצאו לדרך, ונראה היה שהבחירה נעשתה למורת רוחם של אחדים מהפרטים.

עד כה פוענחו 30 טיפוסי שיחות של פילים. הן תועדו בקפידה, וכוללות סוגים שונים החל ב"אזהרות" וכלה ב"קולות הזדווגות". כיום ברור שהתקשורת התת-שמעית בפילים מיועדת לקומוניקציה בין הפרטים לטווחים קצרים וארוכים כאחד, לקואורדינציה טובה יותר של פילים במרחב (בעיקר באזורים משופעי צומח צפוף), ובחיפוש נקבות להזדווגות.
תועדו 15 טיפוסים שונים של קולות פילים. הגילויים האחרונים בדבר תקשורת תת-שמעית או שפת פילים שטרם הובנה עשויים לפתוח עבורנו צוהר נוסף בהבנת תרבות הפיל, וללמדנו עוד הרבה על ארגונם החברתי וקשריהם המשפחתיים (למרבה האירוניה, יש הרוצים - אם אכן תפוענח שפת הפילים או הלווייתנים, לשאול אותם דווקא מה דעתם על בני-האדם...).
לפני כמה שנים פתחו פקחים בשמורה בזימבבווה בירי מנשק חם על עדר פילים בקרבת בור מים. ירי זה נועד להפחית את מספרם, כאחד מפתרונות שמירת הטבע המודרנית. במעקב אווירי אחר העדר הוברר שפילים אלה - כמו גם אחרים שלא היו עמם בשעת הירי - התרחקו כמה עשרות קילומטרים מבורות המים, שבקרבתם שהו ארוכות קודם לכן, אך לא חזרו אליהם לאחר מכן. רק קיום של תקשורת תת-שמעית בין הקבוצות יכול להסביר את התרחקותם. ואכן, עדרי פילים מקיימים קשר בין חברי הקבוצה, גם אם הם מרוחקים מהחבורה העיקרית.
לווייתני הראשתן מבלים חלק ניכר מזמנם בעומקים המגיעים לכ400- מטרים או יותר, ומייצרים תקשורת פעימות/נקישות (clicks) אופיינית בתדרים על-שמעיים (ultrasonic). כאשר הציבו הידרופונים מתחת לפני המים, ניתן היה להאזין לקולות של "נקישות", שהגיעו ממרחקים  של עד 8 קילומטרים. הלווייתנים משתמשים בתקשורת זו בעיקר לאיתור מקורות מזון. תוך כדי "שיחור המזון" (foraging) מתפזרים בני הקבוצה לטווחים של מאות מטרים אלה מאלה. יתר-על-כן, לווייתני הראשתן בגלפגוס נוהגים להסתדר בטור אנכי בניצב לכיוון התנועה, וגורפים את המים בחיפוש אחר טרפם (בעיקר דיונונים). הפרטים הצעירים אינם יכולים להשלים צלילה ממושכת אחר מזון לבדם, בחברת אחרים או עם אמותיהם, שכן היא אורכת כ40- דקות רצופות, ולכן הם מתקרבים לכל אחד מן הבוגרים, העולה מדי פעם לנשום בקרבת פני המים. הנקבות הצוללות בקרבת גלפגוס "עושות תורנות": הן מתמרנות, כך שכל אחת מהן עולה בהזדמנות אחרת לקרבת פני המים, שם נותרו הצעירים, ובכך מספקות להם בעקיפין את ההגנה ההורית המתבקשת. סידור זה גם מאפשר לצעירים לינוק מכמה מחברות הקבוצה לסירוגין. לפיכך הציעו, בין השאר, את התיאוריה בדבר האבולוציה המקבילה עם הפילים, שאף אצלם שכיח אימוץ והנקה קבוצתית.
במשך כשש שעות ביום - לרוב אחר-הצהריים - נחים לווייתני הראשתן מגלפגוס מהצלילה, מתקבצים לאשכול הדוק של פרטים, הנעים בקרבת פני המים בשחייה אטית. כעת הם נוגעים ומתחככים אלה באלה כאילו מתלטפים בסנפיריהם ולסתותיהם. לווייתנים חברותיים גם מייצרים בשעות המנוחה הללו סדרות נוספות של "נקישות" ברצף של 2-13  נקישות, שכונו codas. זוהי צורת תקשורת, שכנראה מעודדת את הנקבות לאחר תקופות הפירוד הקצרצרות שהתחייבו בגלל הצלילות העצמאיות לשיחור המזון.
לאחרונה גילו מחקרים גנטיים ביתר-שאת את הקשר המשפחתי החזק בקבוצות לווייתנים, המעיד על ארגון חברתי משוכלל, התפתחות של תרבות, תקשורת מיוחדת והנחלת נסיון החיים ממבוגרים לצעירים. כל אלה תורמים להישרדות של חברי הקבוצה - בעיקר אם הם קרובי משפחה.
לאחרונה פורסמו תוצאותיהם של מחקרים חדשניים נוספים, המעידים כי ללווייתנים החברותיים  ולפילים יש רפרטואר קולי מרשים ומגוון של דיאלקטים שונים בשפה. הן בקרב הלווייתנים הראשתנים והן בפילים בקניה נמצא שהם מבינים דיאלקטים שונים בשפתם, אך נקבות, המשתייכות לקבוצה מסוימת, אינן מבינות בהכרח דיאלקט אחר באותה שפה של נקבות אחרות בנות מינן. הדבר דומה לקיומם של ניבים שונים בשפות אנוש. הגיוני שלאורח-חיים חברותי שכזה יהיו השלכות אבולוציוניות, כי אם, השורדת ומעמידה צאצאים, מעבירה את תכונותיה לבנותיה. היא גם "מספרת" להן או מסייעת להן בעיצוב דפוסי התנהגות, ומידע זה ממשיך ועובר בין הנקבות של אותה קבוצה מדור לדור.
שירת החיזור של הפילות מזכירה במידת-מה את שירת החיזור של לווייתנים, העוברת בתדרים גבוהים ואף משתנה מפעם לפעם. בשני המקרים עוברים הקולות במדיום אווירי או מימי בקולות, הנמצאים מחוץ לטווח השמיעה שלנו.

הזכרים הנודדים
חיי הזכרים החברותיים והסובלניים אלה לאלה בשני המינים דומים למבנה החברתי המאורגן של הנקבות. אם פיל זכר עוזב את חברת הנקבות (או מסולק ממנה) בגיל 10 עד 14 שנים - או לווייתן זכר עוזב (או נדחק לעזוב) בגיל 6 שנים - הם נעשים פחות חברותיים. הם נעים לבדם או מצטרפים לחבורות "רווקים" (bachelors) כמו במיני האנטילופות. זכרים הרוצים להזדווג מנסים לחמוק מחברת זכרים אחרים. אף שבשני המינים עשויים זכרים כאלה להיות בגיל "העשרה" (teens), חולפות לפחות עשר "שנות התארגנות" לפני שיגיעו ל"בגרות המינית הסוציולוגית" ((sociological maturity, ואז גדלים יותר סיכוייהם להתרבות. בין תקופת רכישת הניסיון בחיים והגודל הרצוי לבין התקופה, שבה מסתכנים בפציעות חמורות בשל מאבקי זכרים על השליטה, מתמקדים הזכרים באכילה ובהעברת הזמן. שני המינים מצמצמים אפוא את סיכויי הזכרים הצעירים יותר להתרבות. הדוגמה הבולטת ביותר לכך נמצאה בלווייתנים. אצלם חיים הזכרים את מרבית זמנם בקווי-רוחב קוטביים (40 עד 60 מעלות) - בעוד שהנקבות מתרכזות באזורים הסובטרופיים והטרופיים שבקרבת קו המשווה. לזכרים הצעירים מצפים "טיולי נדידה" ממושכים בין אזורי האכילה לאזורי הרבייה הפוטנציאליים. הזכרים הצעירים אינם נשארים בקרבת הנקבות, שכן הם מתחרים עמן על המזון, שהוא משאב מוגבל. לכן הם עוברים לאזורים קרירים יותר, שם הם ניזונים ללא תחרות עם הנקבות; אולם באזורים אלה חיים גם הזכרים הבכירים ובעלי הניסיון, והסיכוי שיובסו בעימותים קלושה ביותר.
גם הפילים הזכרים מבלים את רוב ימיהם בנפרד מקבוצות-האם שלהם ומתחומי המחיה המקוריים של הנקבות. לעומת הלווייתנים, משוטטים הפילים לא הרחק מהנקבות. אצל הפילים המיוחמים נמצאה הפרשה מוגברת מבלוטת הדמעות (musth), ודבר זה קובע את הדומיננטיות שלהם על חבריהם. הזכרים הצעירים אינם מגיעים בתחילת דרכם העצמאית בחיים לייחום כזה, ומכאן שהם מנוטרלים מהמאבק והתחרות המתבקשת על המעמד הבכיר, המוביל פילים להזדווגות.
הפרשת דמעות מוגברת, סימון-יתר בשתן (urine-marking) והשמעת קולות מוגברת מגדירים "פילים מגורים", המפגינים תוקפנות-יתר ומיניות-יתר. ההפרשה קיימת לאורך ימים אחדים ועד לשישה חודשים. הזכרים המבוגרים ביותר נשארים מיוחמים למשך זמן ממושך יותר, ויש להם מונופול-יתר במשך עונת הרבייה בגלל העדפה ברורה של הפילות המיוחמות לזכרים "המפרישים". הפילות תעדפנה להזדווג עם הזכרים הדומיננטיים ביותר בגלל עוצמת הריח החזק הנישא מהם.

איור 3: הנימוקים המוקרים של הסברה בדבר ההתפתחות המקבילה של הפילים ולווייתנים ראשתנים: אופן התקשורת, החברתיות, ההשקעה ההורית הממושכת, שיעור הרבייה הנמוך והגוף הענק. יחסי הגומלין בין המאפיינים המתוארים הם כנראה תולדה של רבייה מואטת והצלחה אקולוגית מרשימה של שני מינים אלה. (מעובד בעקבות: Weilgart, et al, 1996)

ההרחה והראייה החזותית הם שני החושים העיקריים, המשמשים את הנקבה בבחירתה; אולם כל פיל בוגר, הנפגש עם נקבה מיוחמת, מנסה להזדווג עמה בלי להתחשב כלל במעמדו - אלא אם במקום נמצא גם זכר שמעמדו גבוה יותר. הנקבות המיוחמות מנסות להימנע ממפגש עם זכרים שמעמדם נמוך. בסדרת קולות נמוכים, החוזרים ונשנים, הן קוראות לפילים הזכרים האחרים - גם אם אלה נמצאים במרחק ניכר מהן. כתוצאה מכך קיימת תחלופה שכיחה של זכרים בקרבת קבוצת נקבות כלשהי.
אצל הלווייתנים מכריזים זכרי הראשתן אף הם על נוכחותם בסדרת "נקישות" אטית, המושמעת מדי כשש שניות; גם הם עוברים בין הנקבות באזורי הרבייה ובוחנים את מצב "המוכנות המינית" (receptivity) שלהן; ובדומה לפילים, אם אינם מאתרים נקבה מיוחמת, הם עוזבים במהירות וממשיכים הלאה.
הן תקשורת הפעימות (נקישות) של הלווייתנים והן קולות הרעם המתגלגלים של הפילים משמשים ככל הנראה כ"קריאות פרסומת" (advertisement). הן זכרי הפילים והן זכרי הראשתן מאזינים לתנועת הזכרים האחרים, מודעים לנוכחותם ומשגיחים אלה על אלה - בין השאר בהאזנה לקולות. זכרים חלשים נמנעים ממפגשים עם זכרים חזקים או גדולים מהם, ולכך יש חשיבות בבחירת הנקבות להזדווגות.

לסיכום: האומנם רק צירוף מקרים?
לווייתנים ופילים מציבים בפנינו שונות ביולוגית מרשימה. אלה יונקים גדולים, שהצלחתם האקולוגית ברורה (למעט הסבל הרב שעובר עליהם בגלל הציד הפרוע, שמנהל אחריהם האדם). המאמר מציג תזה חדשנית של מדענים, הסותרת את הגישה המסורתית, שלפיה הפילים (יבשתיים) והלווייתנים (ימיים) מעידים על התפתחות מנוגדת בעליל. ההקבלות השונות שהוצגו לעיל מעידות, כי דווקא מבחינה אקולוגית וסוציוביולוגית מוכיחים הפילים והלווייתנים את קיומה של התפתחות קונוורגנטית (דהיינו התפתחות מקבילה/מתכנסת). האם הדמיון באורח-החיים, בגודל המוח, בהתפתחות התקשורת ובחקר התודעה (והרגשות) של שני המינים אינו אלא צירוף מקרים?

לקריאה נוספת דוגלאס-המילטון איאן ואוריה, בין הפילים, זמורה, ביתן, מודן ההוצאה לאור. 1978, 288 עמ'.   לוי, נדב, חכמת פילים, מסע אחר, 32, עמ' 50-44, 77, מאי 1993.   Weilgart,L., H. Whitehead & K. Payne. 1996. A colossal convergence. Sperm whales and elephants  share similar life histories and social structures, which include social females and roving males. American Scientist 84: 278-287. (May-June).